<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' מצורע</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אחרת אמרו חכמים [קידושין פ' ע"א] הוחזקה נדה בשכינותיה כגון שלבשה אותן כלים של ימי נדה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואסורה (כך שנו חכמים במשנה) אשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו. ולענין אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני. ת"ש רב נתארח אצל שמואל לאחר שאכלו ושתו ברכו ברכת המזון ושלח הכוס לאשתו והחזירתו לו וידע שמואל שנדה היא. יש שאמרו שכך סימן היה ביניהם כ"ז שמחזרת לו כוס של ברכה יודע שהיא נדה ויש שאמרו נדה אינה שותה כוס של ברכה כלל. לסוף נכנס שמואל לביתו ומצא אשתו ישנה על מטתה. אמר לה מה זאת אמרה לו אחותך היתה יושבת עמי ובעבור שהיה כוס של ברכה לפיכך לא נתתיהו לה ואני בושתי לשתותו. אמרתי האיך אשתה אני והיא לא תשתה אלא אמרתי מוטב שישתהו הוא והחזרתי לך. חזר שמואל לרב אמר לו אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה ביער לחטוב עצים והיו לפניו עצים יבשים מבוקעים והיה מניחן ובוקע את הלחים וחופר עליהם. עובר (אחת) [אחד] עבר. אמר לו אתה שהנחת יבשים מבוקעים ותחפור על הלחים שמא יש לך דבר או סימן באותו מקום ולפיכך אתה חופר עליו אף אתה לאחר שהלכת לביתך לישן חזרת ושאלת שאלה זו. שמא מעשה בא לידך. אמר לו בודאי שכך הוא וכך היה המעשה א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. שנאה ממנו ארבעים פעמים כדי שתקבע בלבו ותתישב דעתו ולא נתישב דעתו ולא עשה מעשה ואע"פ שלא קבלה ולא עשה מעשה אע"פ כן הלכה ואם נתנה אמתלה לדבריה נאמנת.
